יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

מפגשי אומנות

כבר הרבה זמן שאנחנו נפגשים עם חברים בימי שישי בבוקר לטיול ביער. בשל ההצלחה הגדולה כל כך של מפגשי "שישי בטבע" לא מפתיע אותי הכייף הגדול שבא עם "שלישי אומנותי".
כבר כמה שבועות שאנחנו נפגשים בימי שלישי בשלוש במטרה לעסוק ביצירה ביחד. כשכולם מגיעים, הילדים כל כך שמחים להפגש אחד עם השני וההתרגשות גדולה. הם משחקים בבית או בחוץ ובמקביל אנחנו מסיימות לארגן את איזור היצירה. כשהכל מוכן מזמינים אותם למוסך. לפעמים הם באים מיד, לפעמים צריך קצת לשכנע...
ואז זה מתחיל.... 







כשהתחלנו עם מפגשי האומנות, החלטנו שמה שחשוב לנו זה חווית היצירה, ולא התוצר הסופי. לכן אנחנו לא מנסים ליצור משהו, אלא להתנסות עם חומרי יצירה ותהליכי עבודה שונים.  
בתמונות אפשר לראות את כל הטוב שבמפגשים אבל תוך כדי היצירה, יש גם לא מעט בלאגן, תלונות ("אני רוצה מכחול כמו שלו", "לא נותנים לי את הצבע שאני רוצה" וכו") ותחושת כאוס.
אנחנו רק בתחילת דרכנו, ואני בטוחה שככל שנמשיך עם המפגשים האלו, התהליך רק ימשיך להשתפר. 

“All young children are great artists.
The importance of their art
 is in the act of creating with confidence
 and in using their imaginations.
 It is our sacred trust
 not to take away this gift from our children,
 but to encourage and nurture it at every opportunity.”
~ Susan Striker


כל מפגש יצירה שכזה מסתיים גם במקלחות משותפות, משחקים, סיפורים או הצגת תיאטרון בובות, השתוללות בכל הבית, קפיצה על כל דבר אפשרי ממזרונים ועד ספות, וכמובן ארוחת ערב נהדרת שיונתן אחראי עליה. 




יום שני, 11 באוקטובר 2010

נדודי שינה

מה לא עושים בכדי לישון שנת לילה רצופה?

אני יכול לנחש שבמוקדם או מאוחר כל זוג הורים שואלים את עצמם את דילמת הלילה האולטימטיבית.
יעלי אמרה לנו פעם, עוד בתחילת דרכינו, שהם "לא ישנו לילה רצוף כבר עשר שנים".אין ספק, זריקת מוטיבציה. (אבל אילנה כבר הייתה בהריון).
ריטה שרה "תביאו שישה, תביאו שבעה תביאו שמונה...."-הצחקת אותי אם זה כל כך שמח למה היא נשארה רק עם שתיים?
בכל מקרה, לי בלילה זה לא שמח....אז לכן החלטנו לנסות ולשנות. 
זה התחיל עם קמפיין אגרסיבי של אילנה  "יובל, למי קוראים בלילה?"תגיד א----בא....."
נו, יופי, זה אחד ילד ממושמע אז הוא קורא לאבא... 
כמובן שאבא לא מתעורר, אילנה מתעוררת..."הוא קורא לך..." אז אני הולך....
בדרך לחדר אני פוגש את עידן עם באז והשמיכה הצהובה, צועד לחדר שלנו:
"הוא העיר אותי...".
אז מה? לאן אתה הולך?
לישון עם אמא".
באחת לפנות בוקר למי יש כח להתווכח... כל אחד הולך לכיוון אחר.
שוב פעם ישנים.
מתישהו לפני שהשמש זורחת אילנה מנענעת אותי שוב (בחדר של הילדים). "אתה לא שומע שיובל בוכה?"
מי שומע? אני ישן.
היא נשארת עם יובל, אני חוזר לחדר שלנו ששם עידן שוב מחכה לי על המיטה----ער: "יובל העיר אותי".
אוקיי, לך לישון. 
"סיימתי לישון" 
מה??!!?! לא יכול להיות, אני אבקש משירלי שתבדוק את זה בבוקר. 
"אבא,סיימתי לישון, בוא איתי לסלון..."
וככה בשש נגמר לי הלילה על הפופ בסלון.

עד שלילה אחד (ב-12 בלילה) אילנה הודיעה שאי אפשר ככה יותר. בלילה צריכים לישון!.
ואז נזכרתי את אמא מספרת לנו שאצלהם היו מזרונים ומי שרוצה מוריד מזרון וישן על מזרון על הרצפה. אוקיי.
הבאנו מזרון נוסף לחדר שמנו על הריצפה (באותו לילה ב- 12??!?).
זה שלכם.
כמובן שבאותו לילה זה לא עבד. 
למחרת העמדתי אותם למיסדר הבהרה בכל הקשור להסדרי השינה בבית. 
זה המזרון שלכם. אתם מתעוררים בלילה אתם לא קוראים לא אמא, לא אבא -כלום...מביאים את הציוד שלכם-בשקט! (מכוניות, בובות, טרקטורים, שמיכות או מה שבא לכם) צוללים למזרון הזה והולכים לישון.
יובל מרוצה אבל עידן מתחכם-
"אבל אני רוצה פה"
לא, זה המזרון של אמא ואבא. 
"אני רוצה איתכם"
אני מסביר לו שהוא ממש איתנו, לידנו, רק במזרון אחר כדי שיהיה יותר נח לכולנו. ניסיתי. לא עבד.
עידן, יש דברים שלילדים זה לא ולגדולים כן. למשל קפה. אתה שותה קפה?
"לא" 
למה?
"זה למבוגרים".
אוקיי, אתה רואה את המזרון הזה? זה כמו קפה.
גלגלי השיניים שלו מסתובבים. 
"אז מה זה?" (המזרון השני)
זה....זה חביתה.
"אבל אמא לא שותה קפה..."
נו, באמת, אמא רוצה להיות עם אבא כשהוא שותה את הקפה שלו! זה המזרון שלכם וזהו.
"זה יכול להיות גם בורקס?"
זה יכול להיות מה שאתם רוצים רק תלכו לישון כבר.
וככה נשארנו בינתיים--כמובן שלא ישנים, אבל לפחות לא נודדים (בין החדרים, בין המזרונים עדיין כן) בלילה. 
עד הפעם הבאה.....