דינוזאורים ובצק משחק

כבר כתבתי בעבר על אהבתם הגדולה של עידן ויובל לבצק משחק ועדיין זוהי אחת הפעילויות המועדפות בביתנו. כמעט ולא עובר יום שבו לא משחקים בבצק אם לקצת זמן או הרבה. זאת אחת הפעילויות הכי מוצלחות מבחינתי בה כמעט ואין על מה לריב והם מאוד עצמאיים בתהליך עצמו. 

הנושא האהוב בביתנו בזמן האחרון הוא דינוזאורים, ולכן לא מפתיע שגם לרוב זה נושא היצירה בבצק. אחרי כחצי שעה עם הבצק השולחן מתמלא בדינוזאורים (אוכלי בשר וגם אוכלי צמחים!) שעליהם אחראי עידן ואם יובל שותף גם הוא ליצירה אז בדרך כלל הוא מוסיף קנים ליד הדינוזאורים וממלא אותם בביצים תוך שהוא כל כך גאה על היכולת לגלגל אותן לבד. 

לעידן:רגע לפני שנרדמת

אתה ואני שוכבים במיטה שלך, אתה הולך לישון. אתה נצמד אלי עם כל גופך, מחבק חיבוק גדול ואומר לי:

"אמא איך זה שאני אוהב לשכב צמוד אלייך ואל אבא לא ככה?"

חושב קצת ומוסיף:

"אולי זה בגלל אהבה... אבל אני אוהב אתכם אותו הדבר, אז למה?" 

רגע אחרי כבר שכבת לידי, שאלה ללא תשובה נותרה במחשבותייך, ישן, עם חיוך על שפתייך המתוקות. 

יום יבוא ובוא לא תרצה אותנו לצדך כשאתה הולך לישון אך בינתיים אתה נהנה מליווי צמוד אל עולם החלומות ולרוב אנחנו נהנים מאוד להיות לצדך.

טיול ובילוי בפארק TURKEY SWAMP

תקופת הסתיו הנהדרת כבר לקראת סיום, ואוטוטו יגיעו חודשי החורף הקרים והחשוכים בהם נוכל בעיקר להתגעגע לבילוי בטבע ולטיולים שלנו. רגע לפני שזה נגמר זכינו בסופ"ש עם מזג אויר נהדר וקבענו עם חברים בפארק "ביצת תרנגול ההודו" לטיול ובילוי. בקייץ ישנו באיזור הקמפינג של הפארק אבל לא יצא לנו לטייל בו עד אותו סופ"ש. אל הטיול, שהיה מקסים, הצטרפו אלינו בנות משפחת אסטליין. המסלול לא היה ארוך אבל לקח לנו המון זמן כי בדרך הכל כל כך מעניין....

 בודקים את האגם

 נהנים מנוף מקסים של מים, שמים, ועלי שלכת בצבעים שונים

יובל שבמהלך הטיול נטשו אותו כוחותיו ומצב רוחו השמח, עדיין במיטבו בתחילת הדרך

בודקים את החרגולים מקרוב

בודקים האם אפשר לטפס על עצים שונים

מתפנקים עם אמא

נהנים בצמחייה היבשה, מוקפים בחרגולים קופצניים

כמובן איך אפשר בלי אוכל

משחקים מחבואים, את מי מחפשים???

הנה מצאנו! איזה אושר!

את יונתן שבחר מקום מחבוא נהדר

יש המתלוננים למחסור בתמונות שלי בבלוג, אז בבקשה! וזה לא שאני מתקמצנת, פשוט לרוב המצלמה בידי.

אחרי הטיול, זללנו את ארוחת הצהריים שלנו ואז הגיעו עוד חברים והמשכנו לבלות בפארק עד שעות הערב.

 המיים הקרירים לא גרמו לילדודס להתרחק מהם. אין לי ספק שאחרים סביבנו חשבו לעצמם מי הם ההורים חסרי האחריות האלו שנותנים לילדיהם לטבול במיים, ועוד עם תחתונים!!!!

וכך נשארנו עם טעם של עוד, עד בוא האביב.....

עידן מצלם: תמונות מהבית ופורטרט עצמי

(המצלמה הונחה על הספה. עידן שלח את ידו ללחוץ על כפתור הצילום וכל פעם בדק מה יצא. הוא היה מאוד מרוצה מעצמו!)

ליובל: להתראות למוצץ

 את תהליך הפרידה מהמוצץ התחלנו לפני כמעט שנה, אז התחלנו להגביל את השימוש בו בצורה ברורה. באותה תקופה המוצץ נשאר רק בחדר, וכשרצית מוצץ היית הולך אל המיטה ושוכב שם עם המוצץ. באותה תקופה גם לקחנו אותו איתנו לנסיעות ארוכות באוטו. השלב הבא היה שהפסקנו לקחת את המוצץ איתנו לנסיעות והוא היה רק בחדר. השלב הבא היה שהמוצץ בילה את היום על המדף בחדר והיית נעזר בו רק כשהיית הולך לישון בצהריים ובלילה. לקח לך כמה ימים להתרגל למצב החדש בכל פעם ולאחר מכן התנהגת כאילו היה זה כך תמיד.

עדיין מאוד אהבת את המוצץ וממש חיכית ללכת לישון בצהריים כדי לשכב במיטה עם המוצץ. גם בערב מאוד התרגשת עם ההליכה אל החדר להוריד את המוצץ מהמדף שלו. וכך המשכנו כמה חודשים עד ללפני כמה שבועות כשהתחלנו לחשוב מה הדבר הנכון לעשות לקראת בואה של קטנטונת. עוד לא הוחלט כן או לא מוצץ, אבל במידה וכן, לא ידענו כיצד זה ישפיע עליך לראות את מתוקונות (כך אתה קורא לה!) עם מוצץ. האם זה יגרום לך לרצות להיות איתו יותר מכיוון שהיא איתו? או שאולי זה יראה לך כמשהו ששייך לקטנים ויגרום לך לא לרצות להשתמש בו (לא מאמינה שזה מה שהיה קורה...) התלבטנו לכאן ולכאן ולבסוף החלטנו שנעזור לך לסיים את השימוש בו. התחלנו לדבר על כך שהמוצץ לא טוב לשיניים של ילדים גדולים ובעיקר התמקדנו בכך שהמוצץ לא טוב לשיניים שלך. אמרנו לך שביום שני נפרד מהמוצץ ואתה תלך לישון בלעדיו. הגיע יום שני בערב וכשהגיע הרגע, בקשת שמחר תלך לישון בלי המוצץ. מייד הסכמנו, כדי שגם אתה תהיה שותף להחלטה ללכת לישון בלעדיו והיית מאוד מרוצה. למחרת בערב, כשהגיע הזמן ללכת לישון, היה לך קשה מאוד ללכת לישון בלעדיו. בכית, היה לך קשה להרדם. אבא שכב לידך מצד אחד, אני מהצד השני, חבקנו אותך, עשינו לך את הדיגי שאתה אוהב כל כך, הזכרנו לך למה אין יותר מוצץ, והיינו לצדך עד שנרדמת. למחרת עדיין היה לך קשה אבל הרבה פחות. בלילה הרביעי כבר לא בקשת אותו ותוך שבוע המוצץ היה הסטוריה. ההשפעה שנשארה בינתיים היא שכשאתה מתעורר מוקדם מדי בבוקר, לא תמיד אתה חוזר לישון. עם המוצץ מיד היית חוזר לישון בלי בעייה. וגם לפעמים אתה מתעורר בלילה בבכי ולפני כן היית שם את המוצץ בפה וחוזר לישון לבד.

כמו עם תהליך סיום ההנקה, שהלך בקלות כל כך שהרגשתי שזה היה בדיוק הזמן הנכון לעשות את זה, גם הפעם ברור לי שההחלטה לעזור לך להפרד מהמוצץ ולא לחכות שזה יגיע ממך היתה ההחלטה הנכונה עבורך.