פוקונוז -2012. יום שני.

את יום שבת התחלנו, איך לא, בארוחת בוקר מושקעת ביותר. כל פעם מחדש אני מופתעת מהכשרון המדהים של יונתן לקחת כמה מצרכים רגילים ולהפוך אותם לארוחת מלכים.
כשהצלחנו לצאת מהבית, אחרי ארגונים כאלו ואחרים, נסענו אל פארק שנקרא HICKORY RUN STATE PARK שנבחר בעיקר בשל קרבתו אל מקומנו (כבר אמרנו שיש צורך להתחשב בקטנטנים שלא אוהבים נסיעות?)

נראה שאין פארק שיכול לאכזב באיזור הזה ולכן זה באמת לא משנה לאיפה נוסעים. בחרנו במסלול שנקרא SHADES OF DEATH. כמו עם בחירת הפארקים, גם עם מסלולים נראה לי שאי אפשר לטעות. המסלול היה לאורך הנהר. צבעי השלכת מקיפים אותנו. עצירות פה ושם ליד מפלונים. לא מחפשת יותר מזה.

 מאיה הפשושית היתה נהדרת. רכבה לי על הגב וכל הדרך הסתכלה לכל כוון ועל אף שהיתה מיועדת למנוחה, ותרה על שנ"צ כי כנראה כמו אמא שלה, גם היא משתכרת מצלילי מים זורמים וצבעים יפיפיים.

כשסיימנו את המסלוס נסענו אל שדה הבולדרים BOULDER FIELD

מסתבר שעם כל היופי בנחלים ושלכת, עבור הילדים, זאת היתה האטקציה של הטיול. לא רק שבילינו כאן כשעתיים, גם יצאנו בחזרה הביתה עם בקשת הילדים לחזור לשם שוב למחרת.

וכדי שבכל זאת תהיה לנו קצת הרגשה של קמפינג, אריק ועידן סדרו לנו מדורה, מה שהסתבר כחיוני ביותר, מכיוון שהגריל עשה בעיות.

עידן ואסיא, ישבו ליד המדורה ונהנו לשחק ב"מעשנים".

הוא סיגריה. היא נרגילה. ואני ישבתי בצד וכל כך נהניתי לראות אותם "מתנסים". 

ומאיה עמדה ליד המדורה ונהנתה מהאש הרוקדת.

יובל כמובן היה הסו שף ועזר ליונתן, כן כן, נחזור על זה שוב, להכין ארוחת ערב טעימה ביותר.

פוקונוז-2012. יום ראשון.

הרבה זמן שתכננו לנסוע לטייל באיזור הFINGER LAKES. שתי משפחות שאוהבות לטייל ולהיות בטבע והאיזור שם מדהים ביופיו. אך ברגע האמת התפכחנו והבנו שנסיעה של שבע שעות עם תינוקות קטנים זה לא כל כך מציאותי. וכך מצאנו את עצמנו עוד פעם מגיעים אל המקום האהוב והקרוב יותר אלינו, הרי הפוקונוז במדינת פנסילבניה. נסיעה של שעתיים וחצי, ומגיעים לעולם אחר. יערות, נהרות, מפלים, שלכת בשיאה. לא הצלחתי שלא לחשוב כמה הייתי נהנית מלחיות במקום שכזה ביום יום ולא רק בחופשות סופש קצרות. הפעם, בשל תנאי מזג האויר שכבר יורדים מתחת לאפס בלילה, שכרנו בית קטן שהיה מושלם לצרכים שלנו. חדר לכל משפחה, ואפילו חדר נוסף בתקווה שיצרפו חברים נוספים אך הוא נותר ללא שימוש.   

  

ליד הבית זורם נחל מקסים, והבית מוקף בעצים מכל כוון. המיקום היה מושלם.

הגענו ביום שישי בערב, ובעוד חיכינו למשפחת הראל שיצטרפו, יונתן עמל על ארוחת סושי למופת. אילת ואריק, שתכננו על ארוחת טבעולים, היו מרוצים בלשון המעטה. כולנו, מקטנה ועד גדול, נהננו מאוד מהסושי הטעים.

אחד מהיתרונות של הוצאת האנרגיה הבלתי פוסקת של הבנים החמודים שלנו, הם נרדמים בשניות מעטות בערב. ולא משנה כמה מעט זמן לוקח להם להרדם, יונתן בדרך כלל נרדם גם! LIKE FATHER LIKE SON?

הילדים ישנים? המסיבה מתחילה! הפסנתר הגיע איתנו, וגם האיפד ועליו אלפי שירים עם תוים, וכך יונתן ואילת נגנו/שרו אל תוך הלילה. אריק ואני נהנו בתחילה אך העייפות לא ותרה ונצחה את המוזיקה הטובה.

כמה שכייף להיות בקמפינג עם אוהל, בהחלט יש יתרונות ל"קמפינג" בבית. פסנתר וסושי? רק שלא נתרגל... 

למאיה- מגלה את נפלאות הבצק

כבר אמרתי זאת פעמים רבות שבצק המשחק לדעתי הוא אחד מה"משחקים" הטובים ביותר. העלות שלו כמעט אפסית, תהליך ההכנה שלו גם הוא מהווה פעילות בפני עצמה, התוצאה הסופית מגוונת כל כך לפי תוספות הריח, צבע ומרקם. נשמר להרבה מאוד זמן וכמובן שעות רבות של תעסוקה לילדים ומבוגרים בכל גיל.

יצא למאיה להתנסות כבר עם הבצק אבל בעיקר טעמה אותו. והנה פתאום היא עברה שלב ובמקום רק להכניס לפה, התיישבה (וגם נעמדה) והחלה להנות מלהתעסק עם הבצק. דחפה נרות לתוכו, מחצה אותו בידיים וקרעה אותו לחתיכות וזרקה על הרצפה. כמובן נהנתה מההדרכה של יובל ואיך לא, היתה גם חייבת לטעום.