היינו בראמסון לסידורים ונזכרנו בפארק נחמד שהיינו בו שנה שעברה כשהתאמנתי לטריאתלון (שחינו בנהר כשהטמפרטורות בים היו נמוכות מדי עדיין), שנמצא ממש באיזור. אחרי כמה טלפונים, הצלחנו להשיג את הכתובת המדוייקת של הפארק וטוב שלא ויתרנו על למצוא אותו כי הוא היה ממש מוצלח, כפי שזכרנו אותו.
תוך כדי ארוחת צהריים מאולתרת שקנינו בדרך בסופר, הילדודס נהנו להאכיל את הציפורים.
עידן זרק פרוסת לחם שלמה ומה שקרה לאחר מכן היה מאוד משעשע. במשך כמה דקות, חבורת שחפים נסתה להיאבק על הפרוסה.
פרוסת הלחם עפה משחף אחד לאחר, ובכל פעם ששחף תפס את הפרוסה, כל החבורה החלה לעוף אחריו.
הפרוסה התעופפה לה מדי פעם באויר, מבלי להגיע אל האדמה, בשל זריזותם של השחפים.
אחרי כדקה או שתיים, הפרוסה נחתכה לכמה חתיכות וכמה שחפים "זכו" בארוחה.
ייחודו של הפארק הוא שהוא נמצא ממש על שפת הנהר. מצד אחד יש את הנהר והחוף החולי ובמרחק כמה צעדים משם יש דשא וגן משחקים.
כשסיימו לאכול ולהאכיל עברו לגן המשחקים והיו לנסיכה ולאביר ששטו באנייה הגדולה לגלות מקומות חדשים.
בתקופה הזאת, שבין סוף הסתיו לתחילת החורף, אנחנו אומרים תודה על כל יום שכזה שאפשר לבלות בחוץ בטמפרטורות יחסית נעימות. עוד זמן קצר מדי, כל בילוי בחוץ ילווה בקור מקפיא אפים ולבוש מסורבל.
בשבועות האחרונים סיימנו כמה פרוייקטים בבית שהמתינו זמן רב לביצועם. אחד מהם היה שיפור איזור היצירה של יובל ועידן, כך שיהיה מסודר וגם נגיש עבורם. צבעי הגואש וצבעי הידיים חזרו אל המדף לאחר שהיו מאוחסנים במחסן מאז עברנו לכאן ולא היו בשימוש בתקופה האחרונה.
עידן ויונתן נסעו לשיעור תופים ויובל היה עצוב על כך שנשאר מאחור. הצעתי לו שנצייר עם צבעי הגואש וצבעי הידיים, ומייד העצבות עזבה אותו. מאותו רגע ולמשך כשעה וחצי הוא ישב ליד שולחן היצירה וצבע עוד ועוד ועוד.
הסבלנות שלו מדהימה אותי בכל פעם מחדש. הוא כל כך נהנה למרוח, לערבב ולהתנסות ב"עזרי צביעה" חדשים (קיסמי אזניים, מקלות ארטיק, רולרים...). הוא מאוד נהנה מהתהליך, ואני כל כך נהנית לראות אותו שקוע בעיסוקיו.
השעתיים האלו איתו, עד שחזרו עידן ויונתן מהשיעור, הזכירו לי עד כמה מעט הזדמנויות יש לי איתו לבד, וכמה זה טוב וחשוב לבלות איתו כך.
לפני הרבה שנים אמא ספרה לי על חבר ילדות שלה, גיא, שלימים הפך להיות מתופף מן השורה הראשונה של המתופפים בישראל, שכילד איפה שהיה מסתובב היה לוקח עימו מקלות ומתופף על כל דבר.
בשנה שעברה עת ביקורינו בישראל עידן ראה את עודד מתופף ונדלק. מאז הוא הולך עם מקלות ומתופף על כל דבר. סימן לבאות?
עוד לפני הרגע הזה זהינו שלעידן יש חוש מוזיקלי מפותח. תמיד נמשך אל הפסנתר או מתופף עם היד בקצב של שיר שהוא שומע. אבל הרגע הזה היה הקלאץ'. אולי זו הייתה בדיוק השניה הנכונה, ברגע הנכון, עם טמפרטורת האויר הנכונה, בדיוק בגובה הנכון שהילד היה צריך להיות בו לאחר שאכל בארוחת הבוקר בדיוק את מה שהיה צריך לאכול כדי שהניצוץ הזה יקרה כשעודד ניגן בתופים בדיוק כשעידן עבר שם. או שאולי פשוט יש לו את זה...
כשחזרנו חזרה הכשרון הטהור הזה פשוט פרץ ממנו כמו מים מסכר פתוח.
זה התחיל עם תופים מאולתרים- קופסאות פלסטיק, כלי הקשה, צעצועים שונים ומשונים ועוד כל דבר שעשה רעש והיה זמין.
וזה עבד....ניגנו....התאמנו....והשתפרנו. אני ביאמהה P-155 שרק יצא לשוק במלוא ניצוצות והדר והוא....בסט של תופים לילדים, ומחפצים ששכחנו להוציא החוצה למחזור, אבל מבסוט.
אני חושב שבגילו של עידן, תופים זה הכלי נגינה היחידי שמאפשר את הנגינה המשותפת. לו זה היה קורה עם כלי נגינה אחר דוגמת חליל, פסנתר, גיטרה או חס וחלילה נבל....היו עוד עוברות שנים רבות לפני שהיינו יכולים לשבת יחד ולנגן את "תפוחים ותמרים" או "עוף גוזל".
ואז הגיע השלב הבא. יום אחד קיבלנו החלטה (אמיצה ראוי לציין) שהגיע הזמן לקנות לילד תופים.
נסענו לחנות המוסיקה וקנינו סט תופים אמיתי שמותאם בגודלו לילדים.
בסדרת הספרים "הארי פוטר", כשהקוסם מחזיק בידו את מטה הקסם הראוי לו ניצוצות פורצים מהמטה. אותו הדבר הרגשתי שקורה עם עידן כשקיבל את מקלות התופים הראשונים שלו (מאז כבר נשברו כמה וכמה מקלות קסמים כאלו).
הילד היה באקסטזה מטורפת. הוא לא ירד מהתופים, המשיך להשתפר והנגינה המשותפת שלנו השתדרגה.
אני מנגן על פסנתר כבר 12 שנים. 3 שנים בערך, לתוך תקופה זו של נגינתי, אילנה ואני הלכנו לראות את רמי קליינשטיין מופיע בהופעה שלו והפסתר בלבד. אני ממש זוכר איך הייתי נפעם איך הידיים שלו עפות על הקלידים והוא אפילו לא מסתכל. עומד, רוקד, שר ולא צריך להסתכל על הידיים, על האצבעות, יד ימין עושה ככה, יד שמאל עושה אחרת. ממש הדהים אותי. היום גם אני לא מסתכל על הקלידים, מנגן עם שתי דוושות, קורא תווים בצורה שותפת מנגן מקריאה ראשונה, עושה מקצבים, שר, אפילו לא צריך לשבת כשאני מנגן. אני לא אומר רמי קליינשטיין....אבל אני בסדר. אבל.......
כשאני רואה את עידן מתופף.....ארבעה רבעים, שלושה רבעים, שש שמיניות. יד ימין מתופפת חצי. יד שמאל מתופפת שש עשרה. רגל שמאל היי האט ברבעים. רגל ימין נותנת את הבס שתיים -אחת לסירוגין והפרצוף מחייך מאוזן לאוזן כאילו זה קל כמו לגרש זבוב...אח שלי מתופף, אני לא זר לכלי המאתגר קורדינאטיבית הזה. אבל לעזאזל, הנקניק כולה בן חמש. איך הוא עושה את זה. לפעמים, מתי שהוא, אם, כשסוף סוף הוא ישן ניסיתי כמה פעמים לנגן קצת על תופים. הצלחתי להחזיק-בס סנר בס בס סנר לשתי תיבות והתבלבלתי.
בחודש השביעי להריון החלטנו שאת הצעד המתבקש בכל מקרה נצטרך לעשות בקרוב. אם היא לא חירשת כבר עכשיו, אז אם לא נשנה דברים, היא תיהיה חירשת כשהיא תצא. הלכנו למדוד תופים אלקטרוניים.
כלי מוסיקה זה לא דבר זול.....אבל עדיין אין הוכחות על ניתוחים לחידוש שמיעה שעבדו. החלטנו להשקיע. קנינו מערכת אמיתית.
תוך כדי המדידות בחנות המוכרים במחלקה שמעו אותו 'מודד' ואמרו לנו שאנחנו חייבים לקחת אותו למישהו מומחה שיראה את התופעה. קיבלנו מספר, קנינו תופים והלכנו הביתה.
שוב פעם יצאו ניצוצות של הארי פוטר.....אבל הפעם אפשר לעשות MUTE = תופים ובני אדם שפויים חיים בהרמוניה.
אנחנו מנגנים יותר מאי פעם...לא פוסחים על אף זמר או להקה....רמי, שלמה, אלטון, קווין, ביטלס, פוליקר, משינה, כוורת, גזוז, בנזין.....מנגנים את כולם.
החלטנו לקחת אותו לשיעור.
לפני כן יצרתי קשר עם יוסי, כדי שייתן לי הכוונה. כייף גדול שיש אנשים כמוהו שופעי טוב שמוכנים לעזור.
השיעור לא היה מוצלח עידן התבייש ולא הסכים לנגן. עוד לפני כן אמרתי למורה שלפי דעתי לילד יש כשרון, אבל בטח הוא חשב לעצמו- 'עוד אבא מתלהב'. שלחתי לו וידאו שצילמנו בבית. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון שאני חייב להחזיר אותו לשם. לא לחצתי על עידן.
שוב התייעצתי עם יוסי קיבלתי הכוונה, הערות....ואז עידן ביקש ללכת שוב לשיעור...הלכנו.
הייתה הצלחה מסחררת. המורה היה נלהב. השיעור היה פיצוץ. עידן היה על הגל וליווה כל שיר שהמורה ניסה לאתגר אותו בעזרתו.
אני לא בטוח שזה מה שעידן צריך עכשיו...אני אחכה לשמוע את דעתו של יוסי, עליו אני סומך בכל מאת האחוזים.
בינתיים נמשיך לנגן.
באשר לי אני נהנה לנגן מאי פעם. כייף לי שיש לי עם מי לחלוק את האהבה שלי למוסיקה, כייף לי שזה הבן שלי שאני חולק איתו את זה. כייף לי שכל פעם שאני מתיישב לפסנתר ישר הוא מתיישב לתופים, כייף לי שאנחנו אוהבים את אותה מוסיקה למרות שהוא בן חמש ואני בן שלושים ועוד יותר כייף לי שעכשיו גם יובל....שבמקרה נמצא לא רחוק מאיפה שעידן היה כשהתחיל, מתחיל את ה-בס סנר בס בס סנר בצורה מעוררת השתאות.....המשך יבוא?
