אחד המקומות האהובים על מאיה בבית הוא שולחן היצירה. היא מאוד אוהבת לטפס על הכסא (ולרוב קוראת למשהו שיעזור לה לרדת...) וממנו לפעמים היא עוברת לשולחן. ואז מתחילה החגיגה. חגיגת הבלאגן כמובן. היא מפזרת את הצבעים, שופכת כל דבר שרק ניתן מתוך הכלי שלו, עוברת טוש טוש ומפרידה אותו מהמכסה שלו, צובעת את עצמה ועוד כל נזק אחר שמתאפשר. אם יש כמה דקות שלא שומעים ממאיה- כנראה שהיא עסוקה במלאכתה בשולחן היצירה...
יום שבת, 6 באפריל 2013
חלות ביתיות
אף פעם לא הכנתי חלות. לפחות לא מאז שהיינו מכינים חלות בגן....
לאחרונה קנינו מכשיר לחם. אנחנו מנסים להכין מה שאפשר בעצמנו במקום לקנות מוכן בחנות והיה לי ברור שאם זה כרוך בלהכין בצק אין סיכוי שאכין לחם אבל בעזרתו של המכשיר זה מאוד פשוט. אנחנו עדיין מחפשים את מתכון הלחם המושלם עבורנו אך דווקא עם החלה הלך לנו מושלם בפעם הראשונה. מצאתי מתכון של חלה מקמח מלא ויצא מעולה. ובעיקר כשנאכל עם הרוטב של הפילה בשמנת....
לאחרונה קנינו מכשיר לחם. אנחנו מנסים להכין מה שאפשר בעצמנו במקום לקנות מוכן בחנות והיה לי ברור שאם זה כרוך בלהכין בצק אין סיכוי שאכין לחם אבל בעזרתו של המכשיר זה מאוד פשוט. אנחנו עדיין מחפשים את מתכון הלחם המושלם עבורנו אך דווקא עם החלה הלך לנו מושלם בפעם הראשונה. מצאתי מתכון של חלה מקמח מלא ויצא מעולה. ובעיקר כשנאכל עם הרוטב של הפילה בשמנת....
בישול לפריזר
עם חזרתו של יונתן ליום עבודה מלא נתקלתי בקושי העיקרי של להכין לנו אוכל במהלך היום. מעבר לארוחות בוקר וצהריים הילדודס רעבים גם בין לבין לבין. הפתרון לארוחות הביניים הוא פירות,שקדים, אגוזים ומאפינז שאני אופה כל כמה בקרים (חלק אוכלים חלק מקפיאים שישאר טרי לימים הבאים). ארוחות בוקר הן בדרך כלל דיסה או גרנולה או בוריטו ממולא במשהו. ארוחות הצהריים הן הבעיה העיקרית. בסוף השבוע הראשון לאחר שהתחיל לעבוד, יונתן עשה יום בישולים ארוך והכין כמות אוכל גדולה שכולה יועדה להקפאה. ומאז אנחנו נהנים בצהריים ממרקים, ממולאים, ועוד כל טוב שאני שולפת בבוקר מהפריזר ומחחמת בצהריים.
כל חורף מגיע לסופו
תוך כדי החורף נראה כאילו זה לא יגמר לעולם, יום אחרי יום אחרי יום של קור בלתי נסבל. אך פתאום זה קורה. יום פה יום שם קצת פחות קר. ופתאום המעילים נשארים יותר תלויים בבית מאשר מסרבלים אותנו בחוץ. והנה יומיים רצופים עם שמש חמימה. והלא יאומן קורה, החורף נגמר. ובימים האלו כל יום נעים מוערך כיפליים ןמרגיש כפלא.
אחרי תקופה ארוכה של שהייה בפנים הרצון להיות בחוץ עוד ועוד.
כחברים הזמינו אותנו לקמפנג איתם נאלצנו לוותר בשל אילוצים אבל לפחות נהננו איתם ביום הראשון ועזבנו בלילה. ממש השאיר טעם לעוד ובקרוב!
יום חמישי, 4 באפריל 2013
יום ראשון, 31 במרץ 2013
הירשם ל-
רשומות (Atom)