עדיין מאוד אהבת את המוצץ וממש חיכית ללכת לישון בצהריים כדי לשכב במיטה עם המוצץ. גם בערב מאוד התרגשת עם ההליכה אל החדר להוריד את המוצץ מהמדף שלו. וכך המשכנו כמה חודשים עד ללפני כמה שבועות כשהתחלנו לחשוב מה הדבר הנכון לעשות לקראת בואה של קטנטונת. עוד לא הוחלט כן או לא מוצץ, אבל במידה וכן, לא ידענו כיצד זה ישפיע עליך לראות את מתוקונות (כך אתה קורא לה!) עם מוצץ. האם זה יגרום לך לרצות להיות איתו יותר מכיוון שהיא איתו? או שאולי זה יראה לך כמשהו ששייך לקטנים ויגרום לך לא לרצות להשתמש בו (לא מאמינה שזה מה שהיה קורה...) התלבטנו לכאן ולכאן ולבסוף החלטנו שנעזור לך לסיים את השימוש בו. התחלנו לדבר על כך שהמוצץ לא טוב לשיניים של ילדים גדולים ובעיקר התמקדנו בכך שהמוצץ לא טוב לשיניים שלך. אמרנו לך שביום שני נפרד מהמוצץ ואתה תלך לישון בלעדיו. הגיע יום שני בערב וכשהגיע הרגע, בקשת שמחר תלך לישון בלי המוצץ. מייד הסכמנו, כדי שגם אתה תהיה שותף להחלטה ללכת לישון בלעדיו והיית מאוד מרוצה. למחרת בערב, כשהגיע הזמן ללכת לישון, היה לך קשה מאוד ללכת לישון בלעדיו. בכית, היה לך קשה להרדם. אבא שכב לידך מצד אחד, אני מהצד השני, חבקנו אותך, עשינו לך את הדיגי שאתה אוהב כל כך, הזכרנו לך למה אין יותר מוצץ, והיינו לצדך עד שנרדמת. למחרת עדיין היה לך קשה אבל הרבה פחות. בלילה הרביעי כבר לא בקשת אותו ותוך שבוע המוצץ היה הסטוריה. ההשפעה שנשארה בינתיים היא שכשאתה מתעורר מוקדם מדי בבוקר, לא תמיד אתה חוזר לישון. עם המוצץ מיד היית חוזר לישון בלי בעייה. וגם לפעמים אתה מתעורר בלילה בבכי ולפני כן היית שם את המוצץ בפה וחוזר לישון לבד.
כמו עם תהליך סיום ההנקה, שהלך בקלות כל כך שהרגשתי שזה היה בדיוק הזמן הנכון לעשות את זה, גם הפעם ברור לי שההחלטה לעזור לך להפרד מהמוצץ ולא לחכות שזה יגיע ממך היתה ההחלטה הנכונה עבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה