אני יכולה לפנטז רבות על איזה כייף יכול היה להיות אם הלל היה גר במרחק נורמלי מאתנו, ולא בבאפאלו הרחוקה כל כך... אבל זה לא יעזור לי כי נראה שמשם הוא לא זז לשום מקום בקרוב.
לשמחתנו הגדולה הלל הגיע לכנס בפילדלפיה, וכך זכינו לביקור קצר מדי, אבל מוצלח עם טעם לעוד.
עידן ויובל התביישו כמובן לשלושים שניות, ולאחר מכן, לא עזבו אותו לרגע אחד, עד שנסע הביתה.
וכך את הנסיעות שעשינו באוטו המרווח שלנו, הוא נאלץ לבלות בין שני הילדונים, בעוד לפניו יש שני ספסלים פנויים ומפתים... אבל דוד זה דוד, ועושים מה שצריך לעשות.
נסענו לחוף הים שנמצא בפארק סנדי הוק. החוף הזה, בשונה מחופים אחרים שאנחנו מבקרים בהם לרוב, נמצא בתוך שמורת טבע. טיילנו במסלול שעובר בתוך חורשה הקרובה לחוף, ומסתיים על חוף הים. הטיול לא היה מהנה במיוחד כי המוני יתושים ניסו לעקוץ אותנו ולשמחתנו עזבו אותנו ברגע שהגענו אל החוף.
היתרון הגדול בכך שיש דוד בסביבה, הוא שההורים הופכים להיות משניים. "הלל בוא תראה" "הלל אתה יכול לעזור לי" "הלל, תספר לנו סיפור" "הלל, הלל, הלל...." אנחנו כמובן לא קטרנו יותר מדי על ההעדפה שלהם.
הדינוזאורים שמלווים אותנו ביום יום, הגיעו איתנו גם אל הים. יונתן הדגים מהו אורכו של דינוזאור כשצייר קו ארוך על החול
וגם מה היה גובהו
אחרי בדיקת האורך והגובה, הגיע זמן חיפוש עצמות הדינוזאורים בחול. דמיון של ילדים זה משהו מאוד מיוחד. אחרת איך אפשר להסביר את ההתלהבות הגדולה ממציאת "עצמות" דינוזאורים שטמנו בחול אך רגע לפני???
ים, עפיפון, דינוזאורים, פיקניק טעים והלל אחד נחמד. היה לנו כייף!
הלל- מחכים לך שוב בקרוב!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה