הרבה זמן שתכננו לנסוע לטייל באיזור הFINGER LAKES. שתי משפחות שאוהבות לטייל ולהיות בטבע והאיזור שם מדהים ביופיו. אך ברגע האמת התפכחנו והבנו שנסיעה של שבע שעות עם תינוקות קטנים זה לא כל כך מציאותי. וכך מצאנו את עצמנו עוד פעם מגיעים אל המקום האהוב והקרוב יותר אלינו, הרי הפוקונוז במדינת פנסילבניה. נסיעה של שעתיים וחצי, ומגיעים לעולם אחר. יערות, נהרות, מפלים, שלכת בשיאה. לא הצלחתי שלא לחשוב כמה הייתי נהנית מלחיות במקום שכזה ביום יום ולא רק בחופשות סופש קצרות. הפעם, בשל תנאי מזג האויר שכבר יורדים מתחת לאפס בלילה, שכרנו בית קטן שהיה מושלם לצרכים שלנו. חדר לכל משפחה, ואפילו חדר נוסף בתקווה שיצרפו חברים נוספים אך הוא נותר ללא שימוש.
ליד הבית זורם נחל מקסים, והבית מוקף בעצים מכל כוון. המיקום היה מושלם.
הגענו ביום שישי בערב, ובעוד חיכינו למשפחת הראל שיצטרפו, יונתן עמל על ארוחת סושי למופת. אילת ואריק, שתכננו על ארוחת טבעולים, היו מרוצים בלשון המעטה. כולנו, מקטנה ועד גדול, נהננו מאוד מהסושי הטעים.
אחד מהיתרונות של הוצאת האנרגיה הבלתי פוסקת של הבנים החמודים שלנו, הם נרדמים בשניות מעטות בערב. ולא משנה כמה מעט זמן לוקח להם להרדם, יונתן בדרך כלל נרדם גם! LIKE FATHER LIKE SON?
הילדים ישנים? המסיבה מתחילה! הפסנתר הגיע איתנו, וגם האיפד ועליו אלפי שירים עם תוים, וכך יונתן ואילת נגנו/שרו אל תוך הלילה. אריק ואני נהנו בתחילה אך העייפות לא ותרה ונצחה את המוזיקה הטובה.
כמה שכייף להיות בקמפינג עם אוהל, בהחלט יש יתרונות ל"קמפינג" בבית. פסנתר וסושי? רק שלא נתרגל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה