יום שני, 11 באוקטובר 2010

נדודי שינה

מה לא עושים בכדי לישון שנת לילה רצופה?

אני יכול לנחש שבמוקדם או מאוחר כל זוג הורים שואלים את עצמם את דילמת הלילה האולטימטיבית.
יעלי אמרה לנו פעם, עוד בתחילת דרכינו, שהם "לא ישנו לילה רצוף כבר עשר שנים".אין ספק, זריקת מוטיבציה. (אבל אילנה כבר הייתה בהריון).
ריטה שרה "תביאו שישה, תביאו שבעה תביאו שמונה...."-הצחקת אותי אם זה כל כך שמח למה היא נשארה רק עם שתיים?
בכל מקרה, לי בלילה זה לא שמח....אז לכן החלטנו לנסות ולשנות. 
זה התחיל עם קמפיין אגרסיבי של אילנה  "יובל, למי קוראים בלילה?"תגיד א----בא....."
נו, יופי, זה אחד ילד ממושמע אז הוא קורא לאבא... 
כמובן שאבא לא מתעורר, אילנה מתעוררת..."הוא קורא לך..." אז אני הולך....
בדרך לחדר אני פוגש את עידן עם באז והשמיכה הצהובה, צועד לחדר שלנו:
"הוא העיר אותי...".
אז מה? לאן אתה הולך?
לישון עם אמא".
באחת לפנות בוקר למי יש כח להתווכח... כל אחד הולך לכיוון אחר.
שוב פעם ישנים.
מתישהו לפני שהשמש זורחת אילנה מנענעת אותי שוב (בחדר של הילדים). "אתה לא שומע שיובל בוכה?"
מי שומע? אני ישן.
היא נשארת עם יובל, אני חוזר לחדר שלנו ששם עידן שוב מחכה לי על המיטה----ער: "יובל העיר אותי".
אוקיי, לך לישון. 
"סיימתי לישון" 
מה??!!?! לא יכול להיות, אני אבקש משירלי שתבדוק את זה בבוקר. 
"אבא,סיימתי לישון, בוא איתי לסלון..."
וככה בשש נגמר לי הלילה על הפופ בסלון.

עד שלילה אחד (ב-12 בלילה) אילנה הודיעה שאי אפשר ככה יותר. בלילה צריכים לישון!.
ואז נזכרתי את אמא מספרת לנו שאצלהם היו מזרונים ומי שרוצה מוריד מזרון וישן על מזרון על הרצפה. אוקיי.
הבאנו מזרון נוסף לחדר שמנו על הריצפה (באותו לילה ב- 12??!?).
זה שלכם.
כמובן שבאותו לילה זה לא עבד. 
למחרת העמדתי אותם למיסדר הבהרה בכל הקשור להסדרי השינה בבית. 
זה המזרון שלכם. אתם מתעוררים בלילה אתם לא קוראים לא אמא, לא אבא -כלום...מביאים את הציוד שלכם-בשקט! (מכוניות, בובות, טרקטורים, שמיכות או מה שבא לכם) צוללים למזרון הזה והולכים לישון.
יובל מרוצה אבל עידן מתחכם-
"אבל אני רוצה פה"
לא, זה המזרון של אמא ואבא. 
"אני רוצה איתכם"
אני מסביר לו שהוא ממש איתנו, לידנו, רק במזרון אחר כדי שיהיה יותר נח לכולנו. ניסיתי. לא עבד.
עידן, יש דברים שלילדים זה לא ולגדולים כן. למשל קפה. אתה שותה קפה?
"לא" 
למה?
"זה למבוגרים".
אוקיי, אתה רואה את המזרון הזה? זה כמו קפה.
גלגלי השיניים שלו מסתובבים. 
"אז מה זה?" (המזרון השני)
זה....זה חביתה.
"אבל אמא לא שותה קפה..."
נו, באמת, אמא רוצה להיות עם אבא כשהוא שותה את הקפה שלו! זה המזרון שלכם וזהו.
"זה יכול להיות גם בורקס?"
זה יכול להיות מה שאתם רוצים רק תלכו לישון כבר.
וככה נשארנו בינתיים--כמובן שלא ישנים, אבל לפחות לא נודדים (בין החדרים, בין המזרונים עדיין כן) בלילה. 
עד הפעם הבאה.....







יום שני, 4 באוקטובר 2010

יובל





זה לא שלא הייתי רגוע עד עכשיו. 

באופן כללי אני הולך לישון בלילה עם הידיעה שברגע שהוא יתחיל לדבר, בהיתבסס על הבכור, הוא פשוט לא יפסיק....

אז במקום להיות מוטרד אני פשוט נהנה ממשחקי הניחושים.

בסוכות הוזמנו אל רמי וורדה לארוחת צהריים בסוכה. בחצי אוזן שמעתי מהקבוצה של הבנות את ורדה אומרת "שמה שחשוב זו ההברה האחרונה במילה". כלומר אם הוא מבטא את ההברה הוא בעצם אומר את המילה או משהו כזה, כמו שאמרתי זה היה בחצי אוזן. מבחינתי, לאחר ארוחת צהריים בדרך הביתה הילד מדבר שותף.

יכול להיות שהייתי אמור לדעת את זה כבר, אם זה אכן נכון, הרי יש לי אחד בן 4...אבל יש הבדלים, אחד מהם הוא שהראשון נולד "פרופסור" וזו גם בערך המילה הראשונה שהוא ידע להגיד.



יובל, כידוע, בעיניין של גלגלים ולכן אוצר המילים שלו גם מצטיין בנושא. מה שחשוב זה שאפשר לנהל עם הילד שיחה.




הוא אומר "טה" לטויוטה" ואימץ את ה"הוווונדה" מ"כבלים" כמובן את שמות הג'יפים על בוריים הוא מכיר...ועוד כל מיני "פה", "בה" "דה"  ואחרים... מה שחשוב זה שאנחנו מבינים, הוא מתדקם וכולם מרוצים.

בנסיעות בזמן שעידן נוחר לו ממקום למקום הוא יושב עם הראדארים שלו שסורקים את השטח ומדווח למפעיל הרכב על- משטרות, אמבולנסים ומכבי אש שאגב נשמעים אותו דבר רק באוקטבות שונות...האמרים, חיפושיות, הונדות, לימוזינות טנדרים, טרקטורים, משאיות ועוד בעלי מנועים למיניהם, בהחלט ניתן להגיד שבתור אחד שלא מדבר, במהלך הנסיעה הוא לא שותק לרגע.

אז אם עד עכשיו הייתי סקפטי לגבי הסיפורים על תומר שהיה מזהה את המכוניות עוד בכלל לפני שהוא נולד--עכשיו אני מאמין. יש לי אחד כזה.

חוץ מזה, או בנוסף לזה הילד הוא פשוט מלאך. רוב הזמן. 
המתיקות נשפכת ממנו בכל מה שהוא עושה. למשל, הוא יכול לשבת ולסדר את המכוניות (כמובן) שלו בטור, אחר כך שוב מסדר אותן בשורה ושוב בטור, הוא כל כך מרוכז במלאכה שבכלל הוא לא שם לב שאנחנו עומדים ומסתכלים. ואז הוא קולט אותנו מזווית העין ומשחרר את החיוך המתוק שלו וממשיך הלאה. או הצורה שהוא אוכל, אין ספק הילד יהיה ענין טעם.    "רק תביא, אבא..."- הילד אוכל. הכל.

בכל אופן כנראה זה בכלל לא חשוב איך מתחילים הסיום זה מה שמשנה, אז כך את הזמן ילד אני בטוח שאת ההפטרה בבר-מצווה אתה לא תעשה בהברות סופיות.


























יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

לאבא שלנו יש את העבודה הכי טובה בעולם!

אני בטוחה שזה מה שעידן ויובל חושבים כשאנחנו מבקרים את יונתן בעבודה. כל מה שהפועלים הקטנים האלו צריכים כדי להיות מרוצים זה טרקטור (או ג'יפ או טנדר...), כף חפירה, דלי או שניים והרבה הרבה אדמה, חצץ, דשא וכל דבר אחר שמוצאים באתר בנייה (לבנים, בטון, מסמרים, כלי עבודה....) וכך הם יכולים להיות מרוצים לכמה שעות בקלות.
השבוע יונתן בנה מגרש טניס חדש. ביום הספציפי הזה שבאנו לבקר, היתה פעילות נרחבת של כל הכלים הכבדים ושניהם היו בעננים!
















צבעי אצבעות


אחת מפעילויות היצירה שעידן ויובל הכי אוהבים היא ציור בצבעי אצבעות. לפעמים אני מארגנת להם נייר גדול לצייר עליו אבל הפעם הם ציירו על מגשים מפלסטיק. אני ישבתי בצד ונהנתי לראות אותם נהנים כל כך. כשהם סיימו הם הועברו בזהירות רבה ישר לתוך האמבטיה ושם המשיכה החגיגה.







מה את עושה איתם כל היום?!?!?!

עידן ויובל לא הולכים לגן ובינתיים לא מתוכנן שילכו בזמן הקרוב. יש לזה כל מני סיבות, חלקן תלויות בנו וחלקן פשוט קשורות למציאות בה אנחנו נמצאים כרגע. 
הרבה פעמים שואלים אותי "אבל מה את עושה איתם כל היום?!?!?!"  
נראה לי שהורים שלא רגילים להיות עם ילדיהם בבית לא מבינים כיצד אפשר לבלות את כל היום עם הילדים. איך לא משעמם? איך לא נמאס? ומה כבר אפשר לעשות איתם כל כך הרבה שעות...
החלטתי לנסות לצלם יותר במהלך היום מה אנחנו עושים ולהעלות כאן. גם כדי שמי שזה מעניין אותו יוכל לראות איך אנחנו מבלים את ימינו, וגם ואף בעיקר בשבילנו.
אני מניחה שזה יהיה בעיקר תמונות, כי אני מרגישה הרבה יותר נח עם צילום מאשר עם הכתיבה אבל אולי גם בזה אשתפר (:

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

שישיבטבע

כבר כמה חודשים שמדי יום שישי אנחנו נפגשים עם חברים ומבלים יחדיו את הבוקר בחיק הטבע. הבקרים האלו אהובים עלינו מאוד, בשל השילוב הנהדר של חברים וטבע.



PURE JOY



זה מה שעולה בראשי כתיאור הכי טוב למה שאני מרגישה במהלך הטיולים האלו.

החופש
הסקרנות
העניין
החיוכים
הגילויים
הביחד

כל אלו, ועוד הרבה דברים אחרים, מצטרפים ביחד לחוויה שבועית מיוחדת במינה.

תודה לכן סיגל וגליה על השותפות בחוויה.











Posted by Picasa