חורף מושלג

בשלג הקודם יובל היה מאוד לא מרוצה בחוץ אז הפעם בכלל לא ניסינו להוציא אותו.
יונתן התנדב בשמחה להשאר איתו בבית
בזמן שעידן ואני יצאנו לפלס שביל אחורי בשבילנו וקדמי עבור הדוור.

החודש שהיה: ינואר 2010

אז מה היה לנו החודש?!!??!

(אפשר להגדיל את התמונה בלחיצת עכבר)

יובל ביקר בפעם הראשונה באקווריום. הוא בעיקר נהנה מהמרחבים להליכה, ומדי פעם גם התלהב מהדגים וחיות אחרות שהיו שם. עידן אהב את הדגים היפים (והקטנים!), התלהב הרבה פחות מהכרישים....

פגשנו חברים חדשים! אמנם הם גרים קצת רחוק אבל אנחנו נפגשים מתי שאפשר ומאוד נהנים מהבילוי המשותף. עידן ושני הגדולים שלהם משחקים ממש יפה ביחד ואנחנו רק מחכים שיובל ותום שלהם יצטרפו לחבורה ואנחנו נוכל לשבת ולהנות מזה שהילדים מעסיקים אחד את השני.

ימי החורף הקרים משאירים אותנו שעות נוספות בבית. כשהטמפרטורה בחוץ לא עולה מעל האפס, קשה לשכנע אותנו לצאת מהבית. בדרך כלל גם אם אנחנו מחליטים לצאת לטיולון קצר, כל מה שנשאר לנו זה לפתוח טיפה את הדלת ולהחליט לוותר על היציאה. אז צריך למצוא עיסוקים "ביתיים"...

ניצלנו כמה ימים "חמים" כדי להוציא הרבה אנרגיות בחוץ... עידן מאושר מהאפניים החדשים שלו (10$ משומש כחדש...והעיקר שהן של CARS) ויובל רוכב במרץ על הרכב הישן של עידן.

 

ואיך פורקים אנרגיות כשאי אפשר לצאת החוצה?!?!?!

מנצלים את חליפת הסופרמן וקופצים מהמיטה (לא פחות מ-100 פעמים...!!!) ועדיין לא נמאס (:

ואירוע החודש!!!! יובל החליט שהגיע הזמן לנטוש קצת את הרכב שלו

לטובת הליכה על שתי רגליים!!!

כבר היה נראה שזה לעולם לא יגיע... הוא כל כך אוהב את האוטו שלו שהוא בכלל לא מבין למה צריך ללכת אם אפשר להגיע רכוב לכל מקום. הסברנו לו שאת האוטו שלו אי אפשר להביא איתנו לכל מקום ולכן בכל זאת כדאי שידע גם ליתר בטחון ללכת על שתי רגליים. וזה עבד!

כמובן כשמתאמנים כל היום בהליכה, צריך גם לאכול כל היום...

וזהו... נגמר לו החודש הראשון של השנה. עבר לו עוד חודש קר וכבר אפשר להריח (ממש קצת קצת) את סוף החורף...

בילינו הרבה ביחד בבית, אבל זה ממש לא נורא כי כיייייף לנו ביחד, בפנים או בחוץ.  עידן ויובל נהנים מאוד אחד מהשני; מצחיקים, משחקים, משתוללים.... ואנחנו נהנים מהם ואיתם (וכמובן גם מהשקט כשהם בטעינה).

חורף:

קר

מסורבל

ובכל זאת אי אפשר בלי להוציא קצת מרץ בחוץ!

הזמן שמבלים בלהתארגן ליציאה משתווה לזמן שמבלים בחוץ עד שהאף נושר מהפרצוף....

הכל התחיל בכלל במסע לחיפוש פסנתר חדש.

בסוף השבוע האחרון נסענו לפילדלפיה לפגוש חברים וגם, כאמור, לבחון פנסתרים חדשים. מסתבר שכמה שנים ושני ילדים היו יותר מדי בשביל הפסנתר הנכחי שכמה מקלידיו נכנעו למפגני האלימות האקראיים של עידן ויובל.

בכל מקרה לאחר שסיימנו את הסידורים הלכנו לבקר את ורדה ורמי. ורדה, גננת במקצועה, מנהלת את הגן בבית ולכן בכל פעם שאנחנו מבקרים אנחנו מקבלים קצת מנוחה מהילדים כי הרי בגן יש הכל. ורדה שמאוד אוהבת את עידן משאילה לו מדי פעם צעצוע שעידן מתחבר אליו בביקור. הוא לוקח איתו הביתה ומחזיר בפעם הבאה.

הפעם  לא ידעתי מאיפה זה בא לי.

הוא קיבל ג'ירפה.

לא כזו שמשחקים בארגז החול, או מפלסטיק.

אחת שלובשים, עם זנב ומחושים (או איך שלא קוראים לדברים האלה שיוצאים לה מראש), נקודות, ריסים ארוכים וכל מה שיש בגירפה.

וכמובן שהוא לא מסכים להוריד אותה, לא עכשיו ולא אחר כך.

אחרי ביקור של כמה שעות אנחנו אומרים יפה שלום ולאחר שכל נסיונות השכנוע שעידן ישאר עם הג'ירפה אצל רמי וורדה עולים בתוהו אנחנו יוצאים לדרך.

ו.....הילדים רעבים- צריך לעצור לאכול. WEGMANS.

ופה אני עוצר את הסיפור כדי לתת לכם כמה פרטים חשובים.

שבוע לפני כן הילדים גילו שבחנות המופלאה הזו שנקראת WEGMANS  (מעין סופרמרקט שיש בו הכל) חשבו צעד אחד קדימה והחליטו לעזור להורים לבזבז את כספם בנחת בזמן שהילדים יושבים במין קבינה עם ארבעה גלגלים שני מושבים ושני הגאים המחוברת לקידמת עגלת הקניות. מיותר לציין שההתקן הזה, שמאוד פרקטי לילדים, מסורבל בשביל ההורים בצורה בלתי רגילה. עכשיו בהנחה שההורה מספיק מיומן בתמרון הרכבת הזו ברחבי החנות, למצוא את המוצרים שהוא מחפש ולדאוג שהילדים יישמרו את האברים החיוניים בתוך המכונית בו זמנית- אז אכן הקניות עוברות בשקט. אפשר להגיד שהרעיון, על הילדים שלנו, עובד רק באופן חלקי- הם מאוד אוהבים לשבת בתוך המכונית. כל השאר זה ממולץ.

בחזרה לסיפור.

הוא עדיין לא מוכן להוריד את הג'ירפה וכמובן, איפה המכונית.

בחניה, עוד היה בסדר, אתם יודעים, שש בערב, חושך לא ממש רואים מה נוהג שם בתוך האוטו.

אבל בחנות זה היה סיפור אחר.

זה היה יכול להיות כל דבר אחר, קאובוי, סופרמן, באטמן משהו אחר.....אפשר רק לתאר  את הג'ירפה הזו יושבת בתוך האוטו, משמיעה קולות של ג'ירפה בתוך אוטו וכמובן שהראש מציץ החוצה (אייס ונטורה סטייל) כי הרי זו ג'ירפה.

"מה איכפת לך"? "זה מביא חיוך לפנים של אנשים" אילנה מעודדת אותי. לי  איכפת. שילדים של מישהו אחר שמחופשים לגירפות יגרמו לאנשים לחייך.

לא, זה חייב להיות שלי. ואני צריך להתמודד עם הפאדיחה.

כל הסיפור היה בהחלט לא נעים, כמובן,  כשכל מי שנקרא בדרכינו מסתכל על הילדים בשעשוע ועלינו במבט מלוכסן של "הרשויות בדרך".חוץ מלהנהן, מה עוד יכולתי לעשות?  הנהנתי.

בסופו של דבר הג'ירפה סיים לאכול את הפיצה ובמהירות חמקנו חזרה לאוטו שלנו.

הדרך הביתה עברה בשקט. הגירפה נוחרת.

נקווה שבפעם הבאה אצל ורדה הוא יחליף את הג'ירפה בשביל איזה מכונית או רכבת.

                     עד הפעם הבאה....

התחלה

וכך זה מתחיל.

לרגל השנה החדשה התקבלה החלטה הקובעת, שהחל מהחודש הראשון, של השנה העשירית, באלפיה השניה שלאחר הספירה יתנהל יומן מדוקדק ובו נחלוק עם עצמינו ועם המעונינים לקרוא חוויות, בעיות, התלבטויות, תאונות וכל שאר הדברים שמנוהלים בדרך כלל ביומן.

נקדים ונאמר, עם תפיחה על השכם, שההתחייבות לכתוב יומן זה נעשית מאז הולדת בנינו הבכור, עידן, לפני כ 1312 ימים, בדרך כלל עם תחילה של שנה חדשה, שכידוע, זה הזמן שבו נהוג לעשות התחייבויות (שבדרך כלל לא עומדים בהן, לדוגמא-להוריד 10 ק"ג). לכן אירוע זה הוא יוצא מן הכלל וראוי לציון. כידוע, הצעד הראשון הינו הקשה מכולם ולכן, אחרי שעברנו אותו, הדרך מכאן אמורה להיות רצופה וסלולה לעבר שנה מלאה בשיתופים של חוויות.

בנוסף, בשורות ראשונות אלו של היומן, אנחנו מזמינים את כל המעוניינים, לכתוב לנו שאלות ו/או רעיונות לנושאים לכתיבה, מכל העולה על הרוח, במיוחד רוח גבית- נשמח לקצת תמיכה ועידוד עד שהיומן יקבל תנופה.

אנחנו מאחלים לכולכם ולנו שנה טובה, של בריאות, שמחה והצלחה.

                   מאיתנו 

                            אילנה, יונתן, עידן ויובל