מה לא עושים בכדי לישון שנת לילה רצופה?
אני יכול לנחש שבמוקדם או מאוחר כל זוג הורים שואלים את עצמם את דילמת הלילה האולטימטיבית.
יעלי אמרה לנו פעם, עוד בתחילת דרכינו, שהם "לא ישנו לילה רצוף כבר עשר שנים".אין ספק, זריקת מוטיבציה. (אבל אילנה כבר הייתה בהריון).
ריטה שרה "תביאו שישה, תביאו שבעה תביאו שמונה...."-הצחקת אותי אם זה כל כך שמח למה היא נשארה רק עם שתיים?
בכל מקרה, לי בלילה זה לא שמח....אז לכן החלטנו לנסות ולשנות.
זה התחיל עם קמפיין אגרסיבי של אילנה "יובל, למי קוראים בלילה?"תגיד א----בא....."
נו, יופי, זה אחד ילד ממושמע אז הוא קורא לאבא...
כמובן שאבא לא מתעורר, אילנה מתעוררת..."הוא קורא לך..." אז אני הולך....
בדרך לחדר אני פוגש את עידן עם באז והשמיכה הצהובה, צועד לחדר שלנו:
"הוא העיר אותי...".
אז מה? לאן אתה הולך?
לישון עם אמא".
באחת לפנות בוקר למי יש כח להתווכח... כל אחד הולך לכיוון אחר.
שוב פעם ישנים.
מתישהו לפני שהשמש זורחת אילנה מנענעת אותי שוב (בחדר של הילדים). "אתה לא שומע שיובל בוכה?"
מי שומע? אני ישן.
היא נשארת עם יובל, אני חוזר לחדר שלנו ששם עידן שוב מחכה לי על המיטה----ער: "יובל העיר אותי".
אוקיי, לך לישון.
"סיימתי לישון"
מה??!!?! לא יכול להיות, אני אבקש משירלי שתבדוק את זה בבוקר.
"אבא,סיימתי לישון, בוא איתי לסלון..."
וככה בשש נגמר לי הלילה על הפופ בסלון.
עד שלילה אחד (ב-12 בלילה) אילנה הודיעה שאי אפשר ככה יותר. בלילה צריכים לישון!.
ואז נזכרתי את אמא מספרת לנו שאצלהם היו מזרונים ומי שרוצה מוריד מזרון וישן על מזרון על הרצפה. אוקיי.
הבאנו מזרון נוסף לחדר שמנו על הריצפה (באותו לילה ב- 12??!?).
זה שלכם.
כמובן שבאותו לילה זה לא עבד.
למחרת העמדתי אותם למיסדר הבהרה בכל הקשור להסדרי השינה בבית.
זה המזרון שלכם. אתם מתעוררים בלילה אתם לא קוראים לא אמא, לא אבא -כלום...מביאים את הציוד שלכם-בשקט! (מכוניות, בובות, טרקטורים, שמיכות או מה שבא לכם) צוללים למזרון הזה והולכים לישון.
יובל מרוצה אבל עידן מתחכם-
"אבל אני רוצה פה"
לא, זה המזרון של אמא ואבא.
"אני רוצה איתכם"
אני מסביר לו שהוא ממש איתנו, לידנו, רק במזרון אחר כדי שיהיה יותר נח לכולנו. ניסיתי. לא עבד.
עידן, יש דברים שלילדים זה לא ולגדולים כן. למשל קפה. אתה שותה קפה?
"לא"
למה?
"זה למבוגרים".
אוקיי, אתה רואה את המזרון הזה? זה כמו קפה.
גלגלי השיניים שלו מסתובבים.
"אז מה זה?" (המזרון השני)
זה....זה חביתה.
"אבל אמא לא שותה קפה..."
נו, באמת, אמא רוצה להיות עם אבא כשהוא שותה את הקפה שלו! זה המזרון שלכם וזהו.
נו, באמת, אמא רוצה להיות עם אבא כשהוא שותה את הקפה שלו! זה המזרון שלכם וזהו.
"זה יכול להיות גם בורקס?"
זה יכול להיות מה שאתם רוצים רק תלכו לישון כבר.
וככה נשארנו בינתיים--כמובן שלא ישנים, אבל לפחות לא נודדים (בין החדרים, בין המזרונים עדיין כן) בלילה.
עד הפעם הבאה.....
אני יודעת שזה לא מצחיק. ובכל זאת... כל כך צחקתי...
השבמחקאצלנו בינתיים ההתעוררויות הן שקטות לרוב (חוץ מלאחרונה), ואז אנחנו כל כך גמורים מעייפות, שלרוב אפילו לא מתעוררים כשהוא צונח במיטתנו. רק כעבור כמה זמן מגלים שיש עוד מישהו איתנו.
מה עוד אפשר לעשות חוץ מלצחוק??? לבכות על זה לא ישנה את המצב (:
השבמחקכשעידן נשכב לידי במזרון הוא בדרך כלל נצמד אליי כל כך שזה מעיר אותי ואז מתחיל הפינג פונג... אני מזיזה אותו הצידה והוא כמו מגנט חוזר אליי. זאת אחת הסיבות שרציתי שיהיה מזרון נוסף בחדר. קיוויתי שכך הוא ירגיש מספיק קרוב אבל לפחות יהיה לי קצת יותר מרחב. בינתיים זה לא ממש עוזר. בבוקר אני בד"כ מתעוררת על המזרון שלהם (שליד המיטה שלנו) בין שניהם.