ספור האהבה של יובל עם כל דבר בעל גלגלים מתחיל קרוב לוודאי עם הוולדו. מאז ומתמיד הראה את חיבתו הרבה לכל הקשור ברכבים, אמיתיים או משחקים, וכמובן שגם הבימבה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו מהרגע שיכול היה להסיע אותה. אבל הילדון גדל והבמבה נשארת באותו הגודל... בחודשים האחרונים הוא רכב על הבימבה או על אפניים קטנים עם ארבעה גלגלים שדוחפים עם הרגליים. הטיולים שלנו היו מאוד איטיים, הרכיבה שלו לא היתה יעילה והיה ברור שהוא יכול להשתדרג לאפניים אמיתיים.
כמה חודשים אחורה.... ראיתי כמה סרטונים ביו טיוב של ילדים הרוכבים על אפני שווי משקל והפכנו זוג ישן של אפניים רגילים שהיו לנו לאפני שווי משקל לעידן (מורידים גלגלי עזר, ומנסרים את הדוושות). ההנאה של עידן מהרכיבה היתה הרבה יותר גדולה ללא גלגלי העזר שמאוד מגבילים את הרכיבה.
ונחזור ליובלי... בעקבות ההנאה של עידן מאפני שווי המשקל, היה ברור שיובל מלכתחילה יפסח על גלגלי העזר והדוושות ויתחיל את חווית הרכיבה שלו על אפניי שווי משקל "תוצרת בית". קנינו לו אפניים קטנים, עשינו את השינויים הנדרשים, וכמו שהיה צפוי, זאת אהבה ממבט הראשון. תהליך הלמידה וההשתפרות על האפניים הוא מהיר, מדי לטעמי (: אבל אי אפשר לעצור אותו...
אם עד לפני שבוע הייתי צריכה לשדל אותו להמשיך בטיול (על הבימבה), עכשיו אני צריכה לרוץ אחריו ולבקש ממנו שיסע לאט יותר. הוא גאה באפניים שלו, ומספר לכל מי שרק יקשיב, שהוא רוכב על אפניים בלי גלגלי עזר.
והנה סרטון קטן שמדגים את ההנאה הגדולה של יובל מהאפניים החדשים שלו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה